איך לטפל נכון באוגר סיבירי – כל מה שצריך לדעת למגדל המתחיל

אוגר סיבירי: המדריך המלא לטיפול נכון למגדל המתחיל

החלטתם לאמץ אוגר סיבירי? מזל טוב! האוגרים הקטנים והחמודים האלה יכולים להיות חיות מחמד נפלאות, במיוחד למגדלים חדשים. הם קטנים יחסית, פעילים ומספקים שעות של הנאה בצפייה בהם חוקרים את סביבתם ומתקיימים בשגרת יומם הלילית. עם זאת, חשוב לזכור שגם יצור קטן כמו האוגר הסיבירי דורש טיפול מתאים ואחריות. המדריך המקיף הזה נועד לעזור לכם, מגדלים מתחילים, להבין את כל מה שצריך לדעת כדי להבטיח שהאוגר הסיבירי שלכם יהיה מאושר, בריא ויחיה חיים ארוכים וטובים.

גידול אוגר סיבירי הוא חוויה מתגמלת, אבל כמו כל חיית מחמד, זה דורש מחויבות. במאמר הזה נצלול לעומק כל ההיבטים של הטיפול באוגר סיבירי – החל מבחירת הכלוב המתאים, דרך תזונה נכונה, טיפול יומיומי, ואפילו הבנה של ההתנהגות הייחודית שלהם. בואו נתחיל!

מי זה האוגר הסיבירי בעצם?

האוגר הסיבירי, הידוע גם כאוגר דז'ונגרי (Djungarian Hamster), הוא אחד מסוגי האוגרים הננסיים הנפוצים ביותר כחיות מחמד. מקורו במזרח סיביר, בקזחסטן ובאזורים מסוימים במונגוליה. בטבע, הוא ידוע ביכולתו לשנות את צבע פרוותו ללבן כהתאמה לחודשי החורף המושלגים – תופעה שפחות נצפית אצל אוגרים סיביריים בשבי, אלא אם כן הם חשופים לתנאי תאורה קרובים לטבע. הם קטנים יחסית, בדרך כלל באורך של 7-12 סנטימטרים, ובעלי פס כהה על הגב. הם ידועים באופיים הסקרן והפעיל.

הבית המושלם לאוגר הסיבירי: בחירת הכלוב והכנתו

אחד ההיבטים החשובים ביותר בטיפול באוגר סיבירי הוא אספקת סביבת חיים מתאימה. הכלוב הוא לא רק "בית" עבור האוגר, אלא מרכז חייו, מקום בו הוא אוכל, שותה, ישן, מתאמן ומשחק. גודל הכלוב ועיצובו משפיעים ישירות על רווחתו ובריאותו הנפשית והפיזית של האוגר.

גודל הכלוב: יותר זה תמיד יותר

הטעות הנפוצה ביותר של מגדלים מתחילים היא רכישת כלוב קטן מדי. אוגרים סיביריים, למרות גודלם הקטן, זקוקים לשטח גדול כדי לרוץ, לחפור ולחקור. כלוב קטן מדי יכול לגרום לסטרס, לשעמום, ולבעיות התנהגותיות כמו לעיסת סורגים ואף תוקפנות. ההמלצה היא לכלוב עם שטח רצפה מינימלי, אך בפועל, ככל שהכלוב גדול יותר, כך טוב יותר לאוגר שלכם.

שטח רצפה מינימלי: למרות שאין קונצנזוס עולמי מוחלט על המספר המדויק בגלל שינויים בהמלצות, גישות חדשות יותר מדברות על שטח רצפה נקי (ללא מדרגות או מדפים שנחשבים לשטח "שמיש" פחות לחפירה וריצה) של לפחות 4000 סמ"ר, ועדיף הרבה יותר (אזור ה-5000-6000 סמ"ר ומעלה). מדפים יכולים להוסיף שטח שימושי לפעילויות מסוימות, אך הם אינם תחליף לשטח רצפה גדול.
מדוע גודל חשוב? אוגרים בטבע רצים קילומטרים רבים בלילה ומחפשים מזון. בשבי, השטח המוגבל שלהם הוא כל עולמם. כלוב גדול מאפשר להם לממש את צרכיהם הטבעיים – לחפור מנהרות עמוקות, לאגור מזון באזורים שונים, ולרוץ מרחקים ארוכים על גלגל מתאים ובתוך הכלוב עצמו.

סוגי כלובים נפוצים

ישנם מספר סוגים של כלובים המתאימים לאוגר סיבירי, ולכל אחד יתרונות וחסרונות:

כלובי סורגים: פופולריים וזמינים. היתרון הוא אוורור טוב ויכולת לתלות צעצועים. החיסרון העיקרי הוא שלרובם יש בסיס רדוד שלא מאפשר לשים כמות מספקת של מצע לחפירה עמוקה. בנוסף, אוגרים עלולים ללעוס את הסורגים, מה שעלול להזיק לשיניים שלהם. יש לוודא שהרווח בין הסורגים קטן מספיק כדי שהאוגר לא יברח.
אקווריומים או טרריומים מזכוכית: אופציה מצוינת המאפשרת שכבת מצע עבה לחפירה. קל לנקות אותם, והם מונעים לכלוך לצאת החוצה. החיסרון הוא אוורור פחות טוב (יש צורך במכסה רשת מאוורר היטב) והם כבדים.
"כלובי בינקס" (Bin Cages): אלו למעשה מיכלי אחסון פלסטיק גדולים המוסבים לכלובים על ידי חיתוך פתחים והוספת רשת לאוורור. זו אופציה DIY (עשה זאת בעצמך) שיכולה להיות גדולה וזולה יחסית, ומאפשרת שכבת מצע עבה. דורשת מעט עבודה.

עבור מגדל מתחיל, אקווריום גדול או כלוב בינקס גדול עם מכסה רשת יציעו את היתרונות הטובים ביותר לחפירה ואוורור טוב, תוך צמצום הנטייה ללעוס סורגים.

ציוד חובה בתוך הכלוב

אחרי שבחרתם את הכלוב המתאים, יש למלא אותו בציוד חיוני שיענה על הצרכים הטבעיים של האוגר הסיבירי:

מצע (Bedding): זהו מרכיב קריטי. האוגרים הסיביריים אוהבים וצריכים לחפור מנהרות. אספקת שכבת מצע עבה (לפחות 15-20 ס"מ, ועדיף אף יותר במקומות מסוימים בכלוב) היא חיונית. סוגי מצע מומלצים: שבבי עץ אספן (Aspen), מצע על בסיס נייר ממוחזר (כמו Carefresh או מותגים דומים). סוגי מצע שאסור להשתמש בהם: שבבי עץ אורן או ארז (רעלים), צמר גפן או חומרים דומים (מסוכנים אם נאכלים או מסתבכים סביב גפיים).
חומר קינון (Nesting Material): בנוסף למצע הכללי, האוגר זקוק לחומר רך לבניית קן חמים לישון בו. נייר טואלט או טישו גרוסים לאט לאט זה מצוין. גם מצע על בסיס נייר ממוחזר דחוס יכול לשמש לכך אם הוא מפורק קודם. אסור לתת צמר גפן כלל!
גלגל ריצה: פריט חובה! אוגרים רצים מרחקים עצומים בטבע. גלגל ריצה מאפשר להם לממש צורך זה. חשוב לבחור גלגל בגודל מתאים שיאפשר לאוגר לרוץ עם גב ישר לחלוטין כדי למנוע בעיות גב. עבור אוגר סיבירי, גלגל בקוטר מינימלי של 20-25 ס"מ (8-10 אינץ') הוא הכרחי. הגלגל צריך להיות עם משטח ריצה אחיד, ללא "סולמות" או רווחים בהם רגל האוגר עלולה להיתפס. גלגלי פלסטיק שקטים על ציר הם אופציה מצוינת.
בית מסתור: מקום בטוח שבו האוגר יכול לישון ולהתחבא. בתי עץ, בתי קרמיקה, או אפילו קופסאות קרטון פשוטות (שיש להחליף כשהן מתלכלכות) יכולים לשמש למטרה זו. בטבע, המנהרות שהם חופרים משמשות כמקומות מסתור.
צעצועי לעיסה: שיני האוגרים גדלות כל הזמן והם זקוקים לפריטים לכרסם כדי לשמור עליהן קצרות ובריאות. צעצועי עץ בטוחים לחיות מחמד, גלילי קרטון מנייר טואלט או מגבות נייר, בלוקי מינרלים (אבן גיר לא רעילה) – כולם אפשרויות טובות.
צינורות ומנהרות: מחקים את המנהרות שהאוגרים חופרים בטבע ומוסיפים עניין לסביבה. יש לוודא שהצינורות רחבים מספיק שהאוגר לא יתקע בהם (במיוחד חשוב אם יש לכם אוגר שמן יחסית או אם אתם חושבים להוסיף צינורות חיצוניים לכלוב סורגים סטנדרטי).
קערות מזון ומים: קערת קרמיקה כבדה למזון יבש היא אידיאלית כי קשה להפוך אותה. לבקבוק מים עם פיה יש יתרון בכך שהמים נשארים נקיים. יש לוודא שהפיה בגובה מתאים שהאוגר יכול להגיע אליה בנוחות. אפשר גם להשתמש בקערת מים קטנה וכבדה, אך יש לוודא שהמצע לא מכסה אותה ושלא מתלכלכת בקלות.
אמבט חול (חובה לאוגרים ננסיים!): אוגרים ננסיים, כולל האוגר הסיבירי, משתמשים באמבט חול כדי לנקות את פרוותם. יש להניח קערה (כלי זכוכית, קרמיקה או פלסטיק) עם חול מיוחד לאוגרים (לא אבק או חול לציפורים!). אסור להשתמש באבקת אבק או טלק – זה מזיק לריאותיהם. חול כביסה (טיט לחתולים) גם אסור.

תזונה נכונה לבריאות האוגר הסיבירי

תזונה מאוזנת היא המפתח לבריאות ארוכת טווח של האוגר הסיבירי. תזונתם צריכה להיות מגוונת ולכלול את כל אבות המזון הדרושים להם.

המזון העיקרי

הבסיס לתזונת האוגר צריך להיות תערובת מזון מסחרית איכותית המיועדת במיוחד לאוגרים. חפשו תערובת שמכילה מגוון זרעים, דגנים, פלטים (כדורים קטנים המכילים ויטמינים ומינרלים), ולפעמים גם חלבון מהחי כמו תולעי קמח מיובשות.

איכות התערובת: בחרו תערובת שמכילה לפחות 18-20% חלבון (חשוב לאוגרים ננסיים כמו האוגר הסיבירי) ופחות שומן. הימנעו מתערובות שמכילות הרבה סוכר או "חטיפים צבעוניים" מיותרים.
כמות: האוגרים נוטים לאגור מזון, אז אין צורך למלא את הקערה עד הסוף כל יום. מלאו כמות שתספיק ליום-יומיים, ובדקו את "המחסנים" של האוגר שלוודא שהוא לא אוגר מזון שמתקלקל. האוגר יאכל בדרך כלל מה שהוא צריך ויישאר עודף לאגירה.

תוספות טריות (במתינות!)

אפשר ומומלץ להציע לאוגר הסיבירי כמויות קטנות של מזון טרי מספר פעמים בשבוע. זה מוסיף ויטמינים, מינרלים, וגיוון לתזונה. תמיד הציעו כמות קטנה מאוד בפעם הראשונה כדי לראות איך האוגר מגיב, והסירו כל מזון טרי שלא נאכל תוך מספר שעות כדי למנוע קלקול.

ירקות בטוחים: ברוקולי (אשכול קטן), גזר (חתיכה קטנה מאוד – גבוה בסוכר), עלים ירוקים כהים כמו חסה רומית או תרד (בכמויות קטנות), פלפל אדום (חתיכה קטנה).
פירות בטוחים: תפוח (חתיכה קטנה – להסיר גרעינים!), אוכמניות (כמה יחידות). שימו לב: פירות מכילים סוכר רב ויש לתת אותם בכמויות קטנות מאוד ורק לעיתים רחוקות.
חלבון: כמות קטנה של עוף מבושל ללא תיבול, ביצה קשה (קצת חלבון), תולעי קמח מיובשות או טריות (מחנויות חיות מחמד). זה חשוב במיוחד לאוגרים סיביריים.
אחרים: כמות זעירה של קוואקר (שיבולת שועל לא מבושלת), חתיכה קטנה של לחם מחיטה מלאה יבשה.

מזונות שאסור לתת לאוגר הסיבירי

ישנם מזונות מסוימים שהם רעילים או מזיקים לאוגרים ויש להימנע מהם לחלוטין:

שוקולד
סוכריות וכל מזון מתוק או עשיר בסוכר
מזון מעובד או מתובל שמיועד לבני אדם
שום, בצל, בצל ירוק
פירות הדר (תפוז, לימון, אשכולית וכו') – חומציות גבוהה
גרעיני תפוח או אגס (מכילים ציאניד בכמויות קטנות)
אבוקדו
שקדים
תפוחי אדמה ירוקים או נבטים ירוקים שלהם
שעועית ירוקה (בכמות גדולה)
כרוב, כרובית, ברוקולי (בכמות גדולה – עלולים לגרום לגזים)
מוצרי חלב (מלבד יוגורט פשוט בכמות קטנה מאוד לפעמים)

מים

מים טריים ונקיים צריכים להיות זמינים לאוגר כל הזמן. הדרך הנפוצה ביותר היא בקבוק מים ייעודי לכלוב, אך יש לוודא שהפיה תקינה והאוגר יודע להשתמש בה (בדקו שהמים יוצאים). אפשר גם להשתמש בקערת מים קטנה וכבדה, אך יש להחליף את המים לעיתים קרובות ולוודא שהיא אינה מתמלאת במצע או בפסולת.

טיפול יומיומי ושבועי: השגרה הנכונה

הטיפול השוטף באוגר סיבירי אינו מסובך מדי, אך דורש עקביות.

טיפול יומי

מזון ומים: בדקו את בקבוק המים (אם יש) שזורם והוא מלא. אם משתמשים בקערת מים, החליפו את המים. הוסיפו מזון יבש לקערה במידת הצורך (זכרו שאוגרים אוגרים, אז ייתכן שלא תצטרכו למלא לגמרי כל יום). הסירו שאריות מזון טרי מהיום הקודם.
ניקוי נקודתי (Spot Cleaning): זהו החלק החשוב ביותר בשגרת הניקיון היומיומית. זה כרוך בהוצאת מצע רטוב או מלוכלך באזור בו האוגר עושה את צרכיו (בדרך כלל פינה קבועה בכלוב, או אזור ליד קערת המים/בקבוק המים), וכן הוצאת מזון טרי שהתקלקל או נאגר במקום לח. ניקוי נקודתי שומר על הכלוב נקי יותר לאורך זמן ומפחית את הצורך בניקוי כלוב מלא בתדירות גבוהה מדי, מה שיכול להלחיץ את האוגר.
בדיקה מהירה: ודאו שהאוגר נראה פעיל ובריא (בערב כשהוא מתעורר). שימו לב לסימנים חריגים (עוד על זה בהמשך).

ניקוי כלוב מלא

תדירות הניקוי המלא תלויה בגודל הכלוב, סוג המצע, ומספר האוגרים. עבור אוגר סיבירי אחד בכלוב בגודל מומלץ (גדול), ייתכן שניקוי מלא אחת ל-3-4 שבועות יספיק, במיוחד אם מבצעים ניקוי נקודתי טוב. בכלובים קטנים יותר, ייתכן שיהיה צורך בניקוי כל שבוע-שבועיים.

איך לבצע ניקוי כלוב מלא:

הוציאו את האוגר בזהירות והניחו אותו במקום בטוח (למשל, כלוב נשיאה נקי, קערת פלסטיק גדולה עם קצת מצע ישן ומזון). ודאו שאינו יכול לברוח.
רוקנו את כל המצע הישן. השאירו כמות קטנה (חופן בערך) של מצע מהקן של האוגר בצד – זה יעזור לו להרגיש בבית מהר יותר אחרי הניקוי.
הוציאו את כל הצעצועים, קערות, גלגל וציוד אחר מהכלוב.
שטפו את הכלוב (אם מדובר באקווריום או כלוב פלסטיק) במים חמים וסבון כלים עדין או חומר ניקוי מיוחד לחיות מחמד. אפשר גם להשתמש בתמיסה של מים וחומץ לבן (יחס של 1:1 או 1:2 חומץ למים) – זה מנטרל ריחות ומחטא.
שטפו את הכלוב היטב כדי להסיר את כל שאריות הסבון/חומץ. השאירו להתייבש לחלוטין.
נקו את הצעצועים והקערות. צעצועי עץ שלא ניתנים לניקוי (כמו בתי עץ מלוכלכים מאוד) ייתכן שיש להחליף.
כאשר הכלוב יבש לחלוטין, מלאו אותו במצע נקי ועבה. החזירו את כמות המצע הישנה ששמרתם.
סדרו את הצעצועים והציוד האחר. נסו לשנות קצת את הסידור בכל ניקוי – זה מוסיף עניין לאוגר.
החזירו את האוגר בזהירות לכלוב הנקי. הוא עשוי להיות מעט לחוץ בהתחלה, אך יתחיל לחקור ולסדר את הכלוב מחדש.

חשוב: הימנעו מחומרי ניקוי עם ריחות חזקים או כימיקלים אגרסיביים. מערכת הנשימה של האוגרים רגישה.

אינטראקציה ואילוף: בניית אמון עם האוגר הסיבירי

אוגרים סיביריים הם בדרך כלל נינוחים יחסית ונוחים יותר לאילוף ולטיפול מאוגרים סוריים, אך עדיין דורשים סבלנות. בניית קשר עם האוגר דורשת זמן ואמון.

תהליך בניית האמון:

הסתגלות: לאחר שהבאתם את האוגר הביתה והכנסתם לכלוב, תנו לו מספר ימים להסתגל לסביבה החדשה ללא הפרעה רבה. רק ספקו לו מזון ומים ונקו נקודתית.
התרגלות לנוכחותכם: התחילו לשבת ליד הכלוב ולדבר בקול שקט ורגוע כדי שהאוגר יתרגל לקולכם וריחכם.
הצעת פינוקים: הציעו פינוקים קטנים (חתיכת גזר קטנה, זרע חמנייה אחד) דרך סורגי הכלוב או ביד פתוחה בתוך הכלוב (הקפידו לא להזיז את היד בפתאומיות).
יד בתוך הכלוב: כשהאוגר מתחיל לקחת פינוקים מידכם, השאירו את היד בתוך הכלוב ללא פינוק כדי שיתרגל לנוכחותה. ייתכן שהוא יטפס עליה.
הרמה עדינה: כאשר האוגר מרגיש בנוח לטפס על ידכם בתוך הכלוב, נסו "לכפות" בעדינות את הידיים זו על זו (יד אחת על השנייה, בצורת "כוס") כדי להרים אותו מעט בתוך הכלוב, או לתת לו להיכנס לתוך כלי (כוס פלסטיק קטנה, קערה קטנה) ולהרים אותו עם הכלי. הימנעו מלתפוס אותו מלמעלה – זה עלול להלחיץ אותו מאוד כי בטבע טורפים תופסים אותם כך.
החזקה מחוץ לכלוב: רק כשהאוגר רגוע לחלוטין בתוך הכלוב על ידכם, נסו להרים אותו מחוץ לכלוב, תמיד בידיים כשהן קרובות למשטח רך (מעל הכלוב, מעל ספה, מעל כרית) למקרה שיקפוץ. החזיקו אותו בצורה בטוחה אך לא לוחצת.

טיפים חשובים לאינטראקציה:

לעולם אל תעירו אוגר שישן! אוגרים הם חיות ליליות, והם ישנים עמוק ביום. העראה פתאומית יכולה לגרום להם להיות מבולבלים, מפוחדים, ואף לנשוך כתגובה הגנתית. חכו שיגלו פעילות בעצמם בערב.
שטפו ידיים לפני ואחרי הטיפול: לפני: כדי שלא תריחו כמו מזון (מה שעלול לגרום לנשיכה בטעות) ולהסיר ריחות מלחיצים. אחרי: לשמירה על היגיינה.
היו עדינים וסבלניים: כל אוגר הוא אינדיבידואל. חלקם יהיו ידידותיים מיד, אחרים יזדקקו ליותר זמן וסבלנות. לעולם אל תכריחו אינטראקציה.
שימו לב לשפת הגוף: אוגר מפוחד עשוי לקפוא, להתגולל על גבו, לפתוח את הפה או להשמיע ציוצים. כבדו את הסימנים האלה ותנו לו מרחב.

הבריאות של האוגר הסיבירי: זיהוי סימני מצוקה

אוגרים הם חיות קטנות ועלולים להסתיר סימני מחלה עד שהם במצב קשה. חשוב להיות ערניים ולזהות סימנים של בעיה בהקדם האפשרי. מציאת וטרינר המתמחה בחיות אקזוטיות (ולא רק בכלבים וחתולים) היא הכרחית עוד לפני שאתם זקוקים לו, למקרה חירום.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם:

שינויים בהתנהגות: אוגר שהיה פעיל והפך לאפתי או ישנוני מהרגיל (לא להתבלבל עם שינה רגילה ביום), חוסר עניין באוכל או מים, עצבנות פתאומית או אגרסיביות.
שינויים במראה הכללי: פרווה פרועה, רטובה או נראית לא מטופחת, עיניים דומעות או סגורות, הפרשות מהאף או העיניים, גב מקושת או תנועות נוקשות.
שינויים באכילה ושתייה: ירידה באכילה או שתייה, קערות מזון מלאות יתר על המידה ללא אגירה במחסנים, שיניים ארוכות מדי או עקומות (שיניים גדלות כל הזמן ויש לוודא שהוא מכרסם מספיק).
שינויים בהפרשות: שלשול (במיוחד "זנב רטוב" – מחלה מסוכנת ומיד חייבים לווטרינר!), עצירות, דם במצע.
בעיות נשימה: התעטשויות, שיעול, נשימה כבדה או מאומצת, צפצופים בעת נשימה.
גבשושיות או פצעים: כל נפיחות, גוש, פצע פתוח או דימום על הגוף.
בעיות תנועה: צליעה, קושי ללכת או לטפס, חוסר יציבות.

אם אתם מבחינים באחד מהסימנים הללו, או בכל שינוי מדאיג אחר, מומלץ להתייעץ עם וטרינר חיות אקזוטיות בהקדם האפשרי. אבחון וטיפול מוקדם יכולים להציל את חיי האוגר.

הבנת התנהגות האוגר הסיבירי

הכרת ההתנהגות הטבעית של האוגר הסיבירי תעזור לכם להבין אותו טוב יותר ולספק לו סביבה שתענה על צרכיו:

ליליים (בערך): האוגרים הסיביריים הם בעיקר פעילים בשעות הערב, הלילה המאוחר והבוקר המוקדם. ביום הם לרוב ישנים עמוק. כבדו את זמני הפעילות והמנוחה שלהם.
חפירה ואגירה: אלו אינסטינקטים טבעיים וחזקים ביותר. הם יחפרו מנהרות במצע עבה ויאגרו מזון ב"מחסנים" שלהם בתוך המנהרות או בבית המסתור. זה התנהגות נורמלית ובריאה.
טיפוס וריצה: הם אוהבים לחקור ולטפס על אובייקטים בטוחים בכלוב ולרוץ על הגלגל שלהם.
טיפוח עצמי: הם מנקים את עצמם באופן קבוע, ומשתמשים באמבט החול כדי להסיר שומן ולכלוך מהפרווה.

האם אוגרים סיביריים יכולים לחיות יחד?

זו שאלה מורכבת, ובמיוחד עבור מגדלים מתחילים, התשובה הפשוטה והבטוחה ביותר היא: לא, עדיף לגדל אוגר סיבירי אחד בלבד בכלוב.

למרות שיש עדויות שאוגרים סיביריים בטבע ובשבי יכולים לחיות בזוגות (בדרך כלל זוגות מאותו המין מאותו השגר, שהוצגו בבית חדש יחד כשהם מאוד צעירים), זו התנהגות שונה מאוגרים סוריים (שהם תמיד בודדים לחלוטין וילחמו עד מוות אם יוחזקו יחד). עם זאת, גם אצל אוגרים סיביריים, סיכון הקרבות קיים תמיד ועלול להתפרץ ללא אזהרה, גם אחרי תקופה ארוכה של חיים משותפים לכאורה בשלום. קרבות בין אוגרים יכולים להיות קטלניים. ברגע שיש סימני תוקפנות רציניים (לחימה ממשית, לא רק מריבות קטנות על אוכל), יש להפריד את האוגרים מיד ולתמיד, ולכן חייבים להיות מוכנים מראש עם כלוב נפרד לכל אוגר.

למגדל המתחיל, ניסיון לגדל זוג אוגרים סיביריים יחד כרוך בסיכון גבוה ובהרבה יותר מורכבות. גידול אוגר סיבירי יחיד פשוט יותר, בטוח יותר עבור האוגר, ומאפשר לכם להתמקד בצרכים של אוגר אחד ולהבין את ההתנהגות שלו לעומק לפני ששוקלים גידול מורכב יותר (אם בכלל).

טעויות נפוצות שצריך להימנע מהן

רכישת כלוב קטן מדי.
שימוש במצע מסוכן (אורן, ארז, צמר גפן).
שימוש בגלגל ריצה קטן מדי או עם סורגים.
האכלה במזון לא מתאים או רעיל.
העראה של אוגר שישן ביום.
אי מתן שכבת מצע מספיק עבה לחפירה.
ציפייה שהאוגר יהיה פעיל ומלא אנרגיה בשעות היום.
החזקת יותר מאוגר סיבירי אחד באותו הכלוב ללא ידע ומוכנות להפרדה.
התעלמות מסימני מחלה ואי פנייה לווטרינר בזמן.
ניקוי כלוב מלא בתדירות גבוהה מדי (עלול להלחיץ את האוגר ולהרוס את "המחסנים" שלו). עדיפות לניקוי נקודתי יומי.

סיכום: מסע מופלא עם האוגר הסיבירי שלכם

גידול אוגר סיבירי יכול להיות חוויה מדהימה ומלמדת. הם יצורים קטנים עם אישיות גדולה, ועם הטיפול הנכון, הם יכולים להיות חיות מחמד מקסימות. המפתח לטיפול נכון באוגר סיבירי הוא הבנה של הצרכים הטבעיים שלהם כחיות בר בבסיסן, ומתן סביבה בשבי שתאפשר להם לממש את הצרכים הללו.

אספקת כלוב גדול ומעושר עם מצע עמוק לחפירה וגלגל ריצה מתאים, תזונה מאוזנת, טיפול יומיומי עקבי, סבלנות בבניית האמון, וערנות לסימני בריאות – אלו אבני היסוד לגידול מוצלח. זכרו שאוגרים סיביריים הם בעיקר פעילים בלילה, כבדו את זמני המנוחה שלהם ביום, והתמקדו באינטראקציה עדינה ובונה אמון בשעות הערב כשהם מתעוררים.

אל תפחדו לשאול שאלות, לקרוא עוד חומרים, ולהתייעץ עם מגדלים מנוסים או וטרינרים. כל אוגר הוא יחיד ומיוחד, ועם אהבה ותשומת לב, תיהנו מאוד מחברכם הפרוותי הקטן. בהצלחה עם האוגר הסיבירי החדש שלכם!