סיבות נפוצות לנשירת שיער אצל כלבים ודרכי טיפול ביתיות

נשירת שיער אצל כלבים: מדריך מקיף לסיבות נפוצות ודרכי טיפול ביתיות

לראות את הפרווה היפה של הכלב שלכם מתחילה לנשור, או לגלות אזורים קרחים על העור שלו, יכול להיות מבהיל ומעורר דאגה. נשירת שיער אצל כלבים (שנקראת גם התקרחות או אָלוֹפֶּצְיָה בשפה מקצועית) היא תופעה נפוצה שיכולה לקרות מסיבות רבות ושונות, והיא לא תמיד סימן למשהו רציני, אבל בהחלט דורשת תשומת לב והבנה. במאמר הזה נצלול לעומק הנושא, נבין למה זה קורה, מתי צריך לדאוג, ואילו צעדים תוכלו לנקוט בבית כדי לעזור לחבר הפרוותי שלכם, תוך שימת דגש חשוב על מתי חיוני לפנות לעזרה מקצועית.

המטרה שלנו היא לספק לכם את הידע הדרוש כדי לזהות את הסימנים, להבין את הסיבות האפשריות, ולדעת איך לגשת לבעיה בצורה נכונה, בין אם באמצעות טיפול ביתי תומך ובין אם על ידי פנייה לווטרינר. זכרו, הפרווה של הכלב היא לא רק יפה למראה, היא גם מראה חיצוני לבריאותו הפנימית.

מתי נשירת שיער היא נורמלית?

לפני שנצלול לסיבות הבעייתיות, חשוב להבדיל בין נשירת שיער נורמלית לנשירה חריגה. כלבים משירים שיער באופן טבעי. זה חלק ממחזור החיים של השערה. כלבים מסוימים משירים יותר מאחרים, תלוי בגזע, בסוג הפרווה (קצרה, ארוכה, כפולה) ובעונה.

נשירה עונתית: כלבים רבים, במיוחד אלה עם פרווה כפולה כמו האסקי סיבירי, לברדור או גולדן רטריבר, משירים פרווה באופן משמעותי יותר פעמיים בשנה – באביב ובסתיו. זה עוזר להם להתאים את צפיפות הפרווה למזג האוויר המשתנה.
נשירה יומיומית: גם בין עונות הנשירה הגדולות, כלבים משירים מעט שיער מדי יום. זה נורמלי לחלוטין.
נשירה לאחר הריון/הנקה: כלבות עשויות לחוות נשירת שיער מוגברת לאחר המלטה והנקה, בגלל שינויים הורמונליים.

איך מזהים שנשירה היא לא נורמלית? אם אתם רואים אזורים קרחים או דלילים במיוחד, אם העור מתחת לנשירה נראה אדום, מגורה, קשקשי או פצוע, אם הכלב מתגרד, מלקק או נושך את עצמו בצורה אובססיבית, או אם הנשירה פתאומית וחמורה – אלה סימנים שצריך לבדוק את העניין לעומק.

סיבות נפוצות לנשירת שיער אצל כלבים

כאמור, יש מגוון רחב של גורמים שיכולים להוביל לדילול פרווה או להתקרחות אצל כלבים. חלקם קשורים לעור עצמו, וחלקם הם ביטוי של בעיות פנימיות יותר. הנה כמה מהסיבות השכיחות ביותר:

טפילים חיצוניים (פרעושים, קרדיות, כינים)

זו אחת הסיבות הנפוצות ביותר לגרד ובעקבותיו לנשירת שיער. הטפילים עצמם או הרוק שהם מפרישים בזמן העקיצה יכולים לגרום לגירוי עז. הגירוד והליקוק הבלתי פוסקים שהכלב עושה כדי להקל על הגירוי גורמים לשבירה של השערה ואף לעקירתה מהשורש. במקרים חמורים, זה יכול להוביל לזיהומי עור משניים.

פרעושים: אפילו עקיצה אחת אצל כלב אלרגי לפרעושים יכולה לגרום לגרד נרחב ונשירת שיער, במיוחד באזור בסיס הזנב והירכיים האחוריות. סימנים נוספים כוללים "לכלוך פרעושים" (נקודות שחורות זעירות שנראות כמו פלפל שחור על העור או בפרווה, ואם שמים אותן על נייר לבן רטוב הן הופכות לאדומות – זה למעשה צואת פרעושים).
קרדיות (mites): ישנם סוגים שונים של קרדיות שיכולות לגרום לבעיות עור קשות ונשירת שיער.
- סקאביס (גרדת סרקופטית): קרדית שחופרת מנהרות בעור וגורמת לגרד אינטנסיבי ביותר, אדמומיות, קשקשת ונשירת שיער, לעיתים קרובות באזורים כמו המרפקים, האזניים, הבטן והחזה. המחלה מאוד מדבקת לכלבים אחרים וגם לבני אדם (אם כי אצל בני אדם היא בדרך כלל חולפת מעצמה).
- דמודקס (גרדת דמודקטית): קרדית שחיה באופן טבעי בזקיקי השיער של רוב הכלבים, אך אצל כלבים עם מערכת חיסון חלשה (גורים, כלבים מבוגרים, כלבים חולים) היא יכולה להתרבות יתר על המידה ולגרום לנשירת שיער (לרוב באזורים עגולים בפנים וברגליים, אך יכולה להיות גם כללית), אדמומיות ולעיתים זיהומים משניים. גרדת דמודקטית אינה מדבקת לבני אדם או לחיות אחרות.
- קרדיות אוזניים (Otodectes cynotis): גורמות לגרד באוזניים וסביבן, ולעיתים לנשירת שיער מקומית עקב גירוד מסיבי.
כינים: פחות נפוצות מפרעושים או קרדיות, אך יכולות לגרום לגרד ונשירת שיער, יחד עם קשקשת והימצאות כינים או ביצים (נימפות) בפרווה.

חשוב: כל טיפול בטפילים דורש אבחון וטרינרי כדי לקבוע את סוג הטפיל ולהתאים את הטיפול הנכון (תרופות נגד פרעושים וקרדיות, שמפו רפואי, טיפולים באמבטיה וכו'). אל תשתמשו בתכשירים ללא התייעצות עם וטרינר.

אלרגיות (מזון, סביבה, מגע)

אלרגיות הן סיבה נוספת ושכיחה ביותר לגרד כרוני, דלקות עור ונשירת שיער אצל כלבים. תגובה אלרגית גורמת לגירוי עז בעור, מה שמוביל לליקוק, נשיכה וגירוד בלתי פוסקים, הגורמים לנזק לפרווה ולעור.

אלרגיה למזון: תגובה למרכיב מסוים במזון (לרוב חלבון כמו עוף, בקר, דגנים כמו חיטה או תירס). יכולה להתבטא בגרד כללי, נשירת שיער, דלקות אוזניים חוזרות, ובעיות עיכול. האבחון לרוב נעשה באמצעות דיאטת אלימינציה (מעבר למזון היפואלרגני עם חלבון שלא נחשף אליו בעבר) תחת פיקוח וטרינרי.
אלרגיה סביבתית (אטופיה): תגובה לאלרגנים באוויר או בסביבה כמו אבקני צמחים, קרדית האבק, עובש. אלרגיה זו היא לרוב עונתית או קבועה, ותלויה במיקום הגיאוגרפי ובחשיפה לאלרגנים. מתבטאת בגרד בעיקר בכפות הרגליים, בבטן, באזניים, ובפנים, ומובילה לנשירת שיער באזורים אלה עקב הגירוד. הטיפול יכול לכלול תרופות, חיסונים נגד אלרגיה וניהול סביבתי.
אלרגיית מגע: תגובה ישירה של העור לחומר מסוים כמו חומרי ניקוי, שמפו לא מתאים, חומרי הדברה, או מצעים מסוימים. לרוב מתבטאת בנשירת שיער ואדמומיות באזור המגע הישיר.

חשוב: אבחון סוג האלרגיה ופיתוח תוכנית טיפול יעילה דורשים התייעצות עם וטרינר, לעיתים עם וטרינר מומחה לעור (דרמטולוג). טיפול באלרגיות הוא לרוב ארוך טווח ודורש שילוב של גישות.

זיהומים (בקטריאליים ופטרייתיים)

זיהומי עור יכולים להיות הסיבה הראשונית לנשירת שיער, או להתפתח כתוצאה מגרד ונזק לעור הנגרמים מסיבות אחרות (כמו אלרגיות או טפילים).

זיהומים בקטריאליים (Pyoderma): חיידקים החיים באופן טבעי על העור יכולים להתרבות יתר על המידה כאשר העור פגום או שמערכת החיסון חלשה. זה גורם לדלקת, אדמומיות, פצעים, קשקשת ולעיתים קרובות גם לנשירת שיער באזורים הנגועים. הזיהומים יכולים להיות שטחיים או עמוקים יותר.
זיהומים פטרייתיים (פטריות עור, דרמטופיטוזיס – Ringworm): למרות השם "Ringworm" (תולעת טבעת), מדובר בפטרייה. היא גורמת לרוב לאזורים עגולים של נשירת שיער, שלעיתים מלווים באדמומיות, קשקשת או קרום במרכז. פטריית עור מדבקת מאוד לבני אדם ולחיות אחרות, ולכן חשוב לאבחן ולטפל בה במהירות.
מלאסזיה (Malassezia dermatitis): פטריית שמרים החיה באופן טבעי על העור, אך יכולה לגרום לזיהום כאשר יש תנאים מתאימים (לחות, עור פגום). גורמת לעור שמנוני, אדום, מגרד, עם ריח רע, ולעיתים קרובות לנשירת שיער באזורים הפגועים (לרוב באזורים חמים ולחים כמו קפלי עור, אוזניים, בטן, כפות רגליים).

חשוב: אבחון סוג הזיהום (בקטריאלי או פטרייתי) דורש לרוב לקיחת דגימה מהעור (ציטולוגיה, תרבית) ובדיקה מיקרוסקופית או מעבדתית על ידי הווטרינר. הטיפול משתנה בהתאם לסוג הזיהום ויכול לכלול אנטיביוטיקה, תרופות נגד פטריות (בבליעה או מקומי), ושמפו רפואי.

בעיות הורמונליות

חוסר איזון הורמונלי יכול להשפיע באופן משמעותי על בריאות העור והפרווה ולהוביל לנשירת שיער, לרוב בצורה סימטרית (בשני צידי הגוף באופן דומה), וללא גרד משמעותי (אלא אם כן מתפתח זיהום משני).

תת פעילות בלוטת התריס (Hypothyroidism): מצב נפוץ אצל כלבים מבוגרים מגזעים מסוימים, בו בלוטת התריס לא מייצרת מספיק הורמונים. סימנים כוללים עור יבש, קשקשי, דלדול פרווה או נשירה סימטרית (בעיקר בצידי הגוף ובזנב – "זנב עכברוש"), עלייה במשקל, עייפות, קור. אבחון נעשה על ידי בדיקות דם והטיפול הוא מתן הורמוני תריס כתרופה.
יתר פעילות בלוטת יותרת הכליה (מחלת קושינג – Cushing's Disease): נגרמת מייצור יתר של קורטיזול על ידי בלוטת יותרת הכליה. גורמת לדילול עור, נשירת שיער סימטרית (בעיקר בצידי הגוף ובבטן) ללא גרד, בטן נפוחה, צמא מוגבר ומתן שתן מוגבר, התנשפות. אבחון דורש בדיקות דם ושתן מורכבות, והטיפול משתנה בהתאם לגורם (לרוב גידול בבלוטה).
חוסר איזון הורמוני מין: גידולים מסוימים באשכים או בשחלות יכולים לגרום לחוסר איזון הורמונלי המתבטא בנשירת שיער. מצבים אלה פחות שכיחים.

חשוב: אבחון בעיות הורמונליות תמיד דורש בדיקות דם או בדיקות אחרות על ידי הווטרינר והתאמת טיפול תרופתי ספציפי.

מתח ובעיות התנהגותיות

כן, גם מתח, חרדה או שעמום יכולים לגרום לכלב לאבד שיער. זה קורה בדרך כלל בגלל ליקוק או נשיכה אובססיביים של אזור מסוים או של הגוף בכללותו, בניסיון להקל על תחושת אי-נוחות פיזית (כמו כאב מפרקים) או נפשית (חרדה). הליקוק הכפייתי גורם לגירוי מקומי, דלקת, שבירה של שערות ונשירה, ולעיתים אף ליצירת פצע עורי עבה וקשה לריפוי הנקרא "ליק גרנולומה".

סיבות אפשריות למתח או שעמום: שינויים בבית (מעבר דירה, תינוק חדש, חיית מחמד חדשה), חרדת פרידה, חוסר בפעילות גופנית או גירוי מנטלי, כאב מוסתר.

חשוב: אם הכלב מלקק או נושך את עצמו באופן כפייתי, חשוב קודם לשלול סיבות רפואיות (כאב, אלרגיה, טפילים). אם הסיבה התנהגותית, ניתן להיעזר במאלף כלבים, בטיפול התנהגותי, ולעיתים גם בתרופות נוגדות חרדה בהמלצת וטרינר.

גנטיקה ונטייה גזעית

גזעים מסוימים נוטים יותר לפתח סוגים ספציפיים של נשירת שיער, לעיתים מסיבות גנטיות או לא ידועות במלואן.

התקרחות תבניתית (Pattern Baldness): סוג של נשירה תורשתית המופיעה בצורה סימטרית באזורים מסוימים, כמו באוזניים, ברקות, בחזה או בירכיים. נפוצה בגזעים כמו דאקל, בולדוג אנגלי, בוקסר, צ'יוואווה ועוד.
דילול פרווה בצבעים מסוימים (Color Dilution Alopecia): מתרחש אצל כלבים בעלי צבעי פרווה "מדוללים" כמו כחול (אפור) או פאן. האזור הנגוע לרוב מקושקש ומגרד. נפוץ בגזעים כמו דוברמן פינצ'ר, צ'יוואווה, יורקשייר טרייר.
נשירה עונתית אצל כלבים מסוימים (Seasonal Flank Alopecia): נשירת שיער סימטרית בצידי הגוף המופיעה וחוזרת כל שנה בעונות מסוימות (לרוב בחורף), לרוב בגזעים כמו בוקסר, איירדייל טרייר, בולדוג אנגלי. המנגנון לא ברור לחלוטין.

חשוב: למרות שחלק מבעיות נשירה גזעיות הן קוסמטיות בעיקר, חשוב להתייעץ עם וטרינר כדי לאשר את האבחנה ולשלול גורמים אחרים שניתנים לטיפול.

חוסרים תזונתיים

תזונה לקויה שאינה מספקת את כל הרכיבים התזונתיים החיוניים יכולה להשפיע על בריאות העור והפרווה. חוסר בחלבונים, ויטמינים (במיוחד מקבוצת B, ויטמין E) או מינרלים (כמו אבץ) יכול להוביל לפרווה יבשה, דהויה, שבירה ודלילה, ולעיתים אף לנשירת שיער. במיוחד חוסר בחומצות שומן חיוניות אומגה 3 ואומגה 6 עלול לפגוע בעור ובפרווה.

חשוב: הקפידו להאכיל את הכלב במזון מסחרי איכותי ומאוזן המותאם לגילו, גזעו ורמת הפעילות שלו. אם אתם מכינים אוכל ביתי לכלב, חיוני לעשות זאת בהתייעצות עם תזונאי וטרינרי כדי לוודא שהוא מקבל את כל הדרוש לו.

גיל ושינויים נורמליים

ככל שכלבים מתבגרים, הם עשויים לחוות דילול טבעי של הפרווה, במיוחד באזורים כמו המרפקים או הברכיים, או מעל העיניים והרקות. זה לרוב חלק מתהליך ההזדקנות ופחות מדאיג, אלא אם כן הוא מלווה בבעיות עור נוספות.

כמו כן, כלבות יכולות לנשור שיער רב לאחר ייחום או המלטה, בשל שינויים הורמונליים.

מצבים רפואיים נוספים (פחות נפוצים)

ישנן סיבות נוספות, פחות שכיחות אך אפשריות, לנשירת שיער אצל כלבים, כמו:

מחלות אוטואימוניות הפוגעות בעור או בזקיקי השיער.
תגובה לתרופות מסוימות.
לחץ פיזי על אזורים מסוימים (למשל, יבלות לחץ על המרפקים של כלבים גדולים השוכבים על משטחים קשים).
כוויות או צלקות.

בגלל המגוון הרחב של הסיבות האפשריות, חשוב להבין שנשירת שיער היא לרוב סימן חיצוני לבעיה עמוקה יותר, ונדרש אבחון וטרינרי כדי לזהות את הגורם המדויק ולהתאים לו את הטיפול הנכון.

מתי כדאי לפנות לווטרינר?

זו נקודה קריטית. בעוד שנשירה קלה או עונתית היא לרוב נורמלית, ישנם סימנים מחייבים פנייה דחופה או לא דחופה לווטרינר:

נשירה פתאומית או מהירה: אם הכלב מאבד כמויות גדולות של שיער בפתאומיות או שהמצב מחמיר במהירות.
אזורים קרחים או דלילים עם שינויים בעור: אם האזור הקרח אדום, מגורה, נפוח, כואב למגע, מקושקש, עם גלדים, פצעים, מוגלה, או ריח רע.
גרד אינטנסיבי: אם הכלב מתגרד, מלקק או נושך את עצמו ללא הפסקה, עד כדי פציעה עצמית.
נשירת שיער המלווה בסימנים כלליים: כמו עייפות, שינויים בתיאבון או בצמא, עלייה או ירידה במשקל, הקאות, שלשולים. זה יכול להצביע על בעיה פנימית (כמו בעיה הורמונלית או מחלה סיסטמית).
חשד לפטריית עור (Ringworm): במיוחד אם יש ילדים או אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת בבית, בגלל ההדבקה.
אם אתם לא בטוחים: תמיד עדיף ללכת לבדיקה וטרינרית כדי להיות בטוחים ולקבל אבחון מקצועי.

רק וטרינר יכול לבצע את הבדיקות הנדרשות (כמו גירודי עור, בדיקות דם, תרביות, ביופסיה) כדי לזהות את הגורם האמיתי לנשירת השיער ולהמליץ על הטיפול הרפואי המתאים. טיפול ביתי יכול להיות תומך ויעיל במקרים מסוימים, אך הוא אינו תחליף לאבחון מקצועי, במיוחד כאשר יש בעיה רפואית ברקע.

דרכי טיפול ותמיכה ביתיות

לאחר התייעצות עם הווטרינר וקבלת אבחון (או במקרים של נשירה עונתית קלה ונורמלית), ישנם צעדים שתוכלו לנקוט בבית כדי לתמוך בבריאות העור והפרווה של הכלב שלכם ולעזור להפחית נשירת שיער.

חשוב מאוד להדגיש שוב: הטיפים הבאים הם לטיפול תומך ושיפור כללי של בריאות העור והפרווה, או לטיפול בנשירה קלה ונורמלית. הם אינם תחליף לאבחון וטיפול וטרינרי לבעיות רפואיות!

תזונה נכונה ובריאה

כפי שציינו, תזונה היא בסיסית לבריאות כללית, ובפרט לבריאות העור והפרווה. הקפידו על:

מזון איכותי ומאוזן: בחרו במזון לכלבים שמכיל מקור חלבון איכותי (כמו עוף, דג, בקר), פחמימות מורכבות ושומנים בריאים. הימנעו ממזונות עם חומרי מילוי רבים או תוספים מלאכותיים. התייעצו עם הווטרינר לגבי המזון המתאים ביותר לכלב שלכם.
חומצות שומן חיוניות (אומגה 3 ואומגה 6): אלו חיוניות לשמירה על עור בריא ולפרווה מבריקה וצפופה. הן עוזרות להפחית דלקת ולחות את העור. מזונות רבים לכלבים כבר מכילים רמות נאותות, אך במקרים מסוימים ניתן לשקול הוספת תוספי אומגה 3 (שמן דגים, שמן קריל) בהמלצת וטרינר.
מים טריים: הידרציה טובה חיונית גם לעור בריא. ודאו שלכלב שלכם תמיד יש גישה למים נקיים וטריים.

טיפוח והיגיינה

טיפוח קבוע הוא דרך מצוינת לשמור על פרווה בריאה ולהפחית נשירה.

הברשה קבועה: תדירות ההברשה תלויה בסוג הפרווה של הכלב. הברשה מסירה שיער מת, מונעת קשרים, מפזרת את השמנים הטבעיים של העור (מה שעוזר ללחות העור ולמנוע יובש וקשקשת), ומעסה את העור, מה שממריץ את זרימת הדם לזקיקי השיער. השתמשו במברשת מתאימה לסוג הפרווה (פרווה קצרה, ארוכה, צפופה, כפולה). בזמני נשירה מוגברים (עונתיים), הגבירו את תדירות ההברשה.
רחצה נכונה: רחצה מסירה לכלוך, אלרגנים וטפילים מהפרווה והעור. השתמשו תמיד בשמפו עדין המיועד ספציפית לכלבים! שמפו אנושי אינו מתאים מכיוון שרמת ה-pH של עור הכלב שונה משלנו, ושימוש בשמפו אנושי עלול לייבש ולגרות את עורו. תדירות הרחצה תלויה בגזע, באורח החיים ובמצב העור, אך לרוב אינה צריכה להיות תכופה מדי (אלא אם כן הווטרינר המליץ אחרת עבור מצב עורי ספציפי) כדי לא לייבש את העור יתר על המידה. במקרים של אלרגיות או זיהומים, הווטרינר עשוי להמליץ על שמפו רפואי ספציפי. ודאו שאתם שוטפים היטב את כל שאריות השמפו.
שמנים טבעיים: ישנם שמנים טבעיים כמו שמן קוקוס או שמן זית שחלק מהאנשים משתמשים בהם ללחות העור, אך יש להשתמש בהם בזהירות רבה ולא בכמויות גדולות, ורצוי לאחר התייעצות עם וטרינר, מכיוון שהם עלולים לסתום נקבוביות או לגרום לגירוי אצל כלבים מסוימים. תוספי אומגה 3 בבליעה הם לרוב דרך בטוחה ויעילה יותר לתמוך בלחות העור מבפנים.

תוספי תזונה

כפי שצוין בסעיף התזונה, תוספי תזונה יכולים לעזור לתמוך בבריאות העור והפרווה, אך תמיד בהתייעצות עם וטרינר כדי לקבוע את המינון הנכון והאם הם מתאימים למצב הספציפי של הכלב שלכם.

חומצות שומן אומגה 3 ו-6: אלו התוספים הנפוצים ביותר המומלצים לבריאות העור. הן מסייעות בהפחתת דלקת, לחות העור ושיפור מראה הפרווה. ניתן למצוא אותן בצורת קפסולות שמן דגים, שמן קריל, שמן פשתן, או כתוספת נוזלית למזון.
ביוטין (ויטמין B7): לעיתים מוצע כתוסף לתמיכה בבריאות השיער והציפורניים.
ויטמין E: נוגד חמצון שיכול לתמוך בבריאות העור. לעיתים משולב עם תוספי אומגה.
אבץ: חיוני לבריאות העור וריפוי פצעים. חוסר באבץ (פחות נפוץ) יכול לגרום לבעיות עור.

חשוב לבחור תוספים איכותיים המיועדים לכלבים ולהקפיד על המינון המומלץ.

הפחתת מתח וחרדה

אם מתח או חרדה נחשדים כגורם לליקוק כפייתי ונשירת שיער, טיפול בהתנהגות הכלב ובהפחתת המתח הוא חיוני:

פעילות גופנית וגירוי מנטלי: ודאו שהכלב שלכם מקבל מספיק פעילות פיזית המותאמת לגילו, גזעו ובריאותו. משחקים, אימוני ציות, צעצועי פאזל ומזון, או כלבים אחרים יכולים לעזור להעסיק את הכלב ולהפחית שעמום וחרדה.
שגרה: כלבים רבים מרגישים בטוחים יותר כשיש להם שגרה יומית קבועה (זמני יציאה, ארוחות, משחק).
סביבה רגועה: ספקו לכלב מקום שקט ובטוח שבו הוא יכול לנוח ולהירגע.
צעצועי לעיסה: לעיסה היא דרך טבעית לכלבים לשחרר מתח ולהירגע. ספקו צעצועי לעיסה מתאימים.
התייעצות עם איש מקצוע: במקרים חמורים של חרדה או התנהגות כפייתית, התייעצו עם מאלף כלבים מוסמך המתמחה בבעיות התנהגות, או עם וטרינר שיכול לשקול טיפול תרופתי להפחתת חרדה.

ניהול סביבתי

שמירה על סביבת הכלב נקייה יכולה לסייע, במיוחד במקרים של אלרגיות סביבתיות או חשש לטפילים:

שאיבת אבק רגילה: מסייעת להפחית את כמות קרדית האבק, אבקני צמחים ושיער מת בבית.
כביסת מצעי הכלב: כבסו את המיטה והשמיכות של הכלב באופן קבוע.
הגנה מפני טפילים: הקפידו על טיפול מונע קבוע נגד פרעושים וקרדיות בהתאם להמלצת הווטרינר.
שימוש בחומרי ניקוי בטוחים: השתמשו בחומרי ניקוי ידידותיים לחיות מחמד על הרצפות ובסביבת המחיה של הכלב.

דברים שכדאי להימנע מהם בטיפול ביתי

ישנם דברים שעלולים להזיק יותר מלהועיל ויש להימנע מהם:

שימוש במוצרים המיועדים לבני אדם: שמפו, קרמים, שפשופים למיניהם – הם אינם מתאימים לעור הכלב.
"תרופות סבתא" לא מאומתות מהאינטרנט: חלקן עלולות לגרום לגירוי, כוויות, או להיות רעילות אם הכלב מלקק אותן. היצמדו לטיפים המבוססים על ידע מדעי או התייעצו עם וטרינר.
טיפול עצמי ללא אבחון: ניסיון לטפל בנשירת שיער חמורה או מלווה בסימנים מדאיגים אחרים באמצעות טיפולים ביתיים בלבד, ללא פנייה לווטרינר, עלול לעכב את הטיפול הנכון, לגרום לסבל מיותר לכלב ולהחמיר את הבעיה.
הגזמה בטיפוח: רחצה תכופה מדי או הברשה אגרסיבית מדי עלולות לפגוע בעור ובפרווה.

טבלה מסכמת (דוגמאות לסיבות נפוצות וגישה ראשונית):

סיבה אפשרית	מאפיינים אופייניים	גישה ראשונית (בבית ומתי לפנות לוטרינר)
טפילים (פרעושים, קרדיות)	גרד עז, לרוב באזור בסיס הזנב/אוזניים/בטן. נשירה באזורי הגירוד. לעיתים קשקשת או פצעים.	בבית: בדיקה ויזואלית (לפרעושים/לכלוך פרעושים). שמירה על טיפול מונע קבוע. פנייה לוטרינר: חובה! לאבחון סוג הטפיל והתאמת טיפול ספציפי (תרופות, שמפו).
אלרגיות (מזון, סביבה)	גרד כרוני, ליקוק/נשיכה כפייתיים. נשירה באזורי הגירוד (כפות רגליים, בטן, פנים, או כללי). דלקות אוזניים/עור חוזרות.	בבית: ניהול סביבתי (שאיבה, כביסה). פנייה לוטרינר: חובה! לאבחון (דיאטת אלימינציה, בדיקות) ופיתוח תוכנית טיפול (תרופות, חיסונים, מזון מיוחד).
זיהומים (בקטריאלי, פטרייתי – Ringworm)	אזורים אדומים, מגורים, מקושקשים, עם גלדים או מוגלה. נשירה באזורים אלה. לעיתים ריח רע או גרד. Ringworm – אזורים עגולים של נשירה.	בבית: שמירה על ניקיון האזור (בעדינות). פנייה לוטרינר: חובה! לאבחון סוג הזיהום (תרבית, ציטולוגיה) והתאמת טיפול (אנטיביוטיקה, תרופות נגד פטריות, שמפו רפואי). חשוב בגלל הדבקה (במיוחד Ringworm).
בעיות הורמונליות (תת פעילות בלוטת התריס, קושינג)	נשירה סימטרית (צידי הגוף, בטן, זנב). לרוב ללא גרד משמעותי (אלא אם זיהום משני). סימנים כלליים נוספים (עייפות, שינוי במשקל, צמא מוגבר).	בבית: אין טיפול ביתי לבעיה ההורמונלית עצמה. פנייה לוטרינר: חובה! לאבחון (בדיקות דם) והתאמת טיפול תרופתי לכל החיים.
מתח/התנהגותי	ליקוק/נשיכה אובססיביים של אזור אחד או יותר. נשירה מקומית באזורי הליקוק. העור יכול להיות עבה/פצוע (ליק גרנולומה).	בבית: הגברת פעילות גופנית/מנטלית, צעצועי לעיסה, שגרה. פנייה לוטרינר: מומלץ! לשלול סיבות רפואיות אחרות לגרד/כאב, ולקבל ייעוץ התנהגותי או שקילת תרופות.
חוסר תזונתי	פרווה יבשה, דהויה, שבירה, דלילה. לעיתים קשקשת.	בבית: מעבר למזון איכותי ומאוזן. שקילת תוספי אומגה בהמלצת וטרינר. פנייה לוטרינר: לשלול בעיות ספיגה או מחלות אחרות, ולקבל המלצה תזונתית ספציפית.
גיל/גנטיקה	דילול פרווה טבעי בגיל מבוגר או נשירה בתבנית גזעית. לרוב ללא גרד או דלקת עור.	בבית: טיפוח טוב ותזונה איכותית. פנייה לוטרינר: לאשר שאכן זו הסיבה ולשלול בעיות אחרות שניתנות לטיפול.

סיכום ומסקנות

נשירת שיער אצל כלבים היא נושא רחב עם מגוון רחב של סיבות אפשריות, החל מנשירה עונתית טבעית ועד למצבים רפואיים הדורשים טיפול. ראינו שטפילים, אלרגיות, זיהומי עור, בעיות הורמונליות ואפילו מתח יכולים כולם להוביל לדילול פרווה או התקרחות.

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שהבנה ואבחון נכון של הגורם לנשירת השיער הם הצעד הראשון והחיוני לטיפול יעיל. במקרים רבים, במיוחד כאשר ישנם סימנים נוספים מלבד הנשירה עצמה (כמו גרד, אדמומיות, פצעים או שינויים בהתנהגות ובראיויות הכלליות), חובה לפנות לווטרינר. הווטרינר הוא איש המקצוע היחיד שיכול לבצע בדיקות, לאבחן במדויק ולהמליץ על הטיפול הרפואי הנדרש לבעיה הספציפית.

דרכי הטיפול הביתיות שסקרנו, כמו תזונה איכותית, טיפוח קבוע, תוספי תזונה (בהמלצת וטרינר) והפחתת מתח, הן חשובות ביותר! הן יכולות לסייע רבות בשיפור בריאות העור והפרווה, להקל על סימנים במקרים קלים, ולשמש כטיפול תומך מצוין לצד טיפול וטרינרי בבעיות מורכבות יותר. הן גם עוזרות לשמור על הכלב בריא יותר באופן כללי ולהפחית את הסיכון להתפתחות בעיות עור.

התייחסו לנשירת שיער אצל הכלב שלכם כאל הזדמנות לבדוק את מצבו הבריאותי הכללי. היו ערניים לסימנים, טפלו בכלבכם באהבה ובאחריות, ובמקרה של ספק או דאגה – אל תהססו להתייעץ עם הווטרינר שלכם. בריאות הפרווה שלו היא השתקפות של בריאותו הפנימית.